<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ד</h1>
<h2>דף מד:</h2>
שנינו בפרק כל הבשר (חולין קט"ז א') המעמיד חלב בעור של קיבה אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור, ואם אין בו בנותן טעם כגון פחות מששים הרי זה מותר, פירוש [ש]אף על פי שהעור העמיד החלב זהו מחמת חוזק וכח שלו ולא מחמת נתינת טעם (ע"פ סה"ת סי' ע"א), כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה, ואין החלב מגופה אלא מן הכשירה שזאת ינקה ממנה (סה"ת שם) ובגמרא (שם) גורס ברוב הספרים והילכתא אין מעמידין בעור של הקיבה אבל מעמידין בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת נכרי ואין חוששין שמא ינקה מן הטמאה, ומעמידין (בקיבה) [בקיבת] כשירה שינקה מן הטריפה וכל שכן בטריפה שינקה מן הכשירה מאי טעמא חלב המכונס בעור פירשא בעלמא הוא עד כאן לשון הגמרא, וגם בירושלמי דעבודה זרה (פ"ב הל' ז') גרסינן רבי יוסא בשם רבי יוחנן בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת נבילה ולא בקיבת גוי חזרו לומר בין בזה ובין בזה מותר, רבי יוסף בר רבי אבין בשם רבי יוחנן אומר מעשה בבני שמוע שבקעו להם זאבים יותר מג' מאות צאן ובא מעשה לפני חכמים והתירו קיבותיהן אמרו ביצה גידולי גופה קיבה ממקום אחר באת, ואומר רבינו תם (חולין קט"ז ב' תד"ה הכי) שאין חולק פסק זה על משנתינו ששנינו כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, ששני עניינים של חלב יש בתוך הקיבה, חלב צלול וחלב קרוש, ומשנתינו מדברת בחלב צלול שדין חלב גמור יש עליו ואם נמלח עם העור אסור מטעם בשר בחלב, ופסק הגמרא מדבר בחלב הקרוש שאותו חשוב פירשא ואותו הקרוש אם נמלח בתוך הקיבה מותר, אפס אין להקל בזה עכשיו לפי שנראה כאוכל נבילות וטריפות אם היה מעמיד בקיבת נבילה ובקיבת שחיטת נכרי אבל אם העמיד בדיעבד או נתערבה אחד באחד מותר (ע"פ סה"ת סי' ע"ב ע"ש), אף על פי שלשון הירושלמי והגמרא מוכיח ודאי שמעמידין לכתחילה יש נמנעים להתיר משום מראית העין. (ומאותה) [ומאותן] קיבות שאנו לוקחין מגדיים וטלאים שלנו ואנו מניחין הקיבה בתוך העור לאחר שחיטה ופעמים ששוהה בעור יום אחד שלם או יותר בלא מליחה יש לדקדק למה אין הקיבה נאסרת לפי שהיא נבלעת על ידי השרייה מטעמו של [ה]עור, שהרי מצינו ששריית יום [אחד] שלם מבלעת ומפלטת, מבלעת לעניין בשר בחלב שאומר במסכת פסחים (מ"ד ב') שחידוש הוא דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי מן התורה, ומדרבנן אסור, ומפלטת לעניין עירוי ביין נסך שמערה המים מעת לעת (ע"ז ל"ג א'), וגם עור הקיבה תאסור החלב הצלול ואוסרין זה את זה ונראה ודאי שיש להחמיר בדבר (ע"פ סה"ת שם וע"ש). ואם תאמר ששם בגמרא (חולין קט"ז ב') ובמסכת עבודה זרה (ל"ה א') מפרש טעם איסור גבינות הגוים מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נבילה משמע שאם היו מעמידין אותם בעור קיבת כשירה שאין לחוש, והלא שנינו בפרק כל הבשר (חולין קט"ז א') שאסור כאשר בארנו, ויש לפרש שמשום בשר בחלב לא היו אוסרין הגבינות מספק מפני שאין כאן איסור אלא מדברי סופרים שהרי לא אסרה תורה אלא דרך בישול (חולין קט"ז א' תד"ה המעמיד).
